יום שני, 26 בספטמבר 2016

פיענוח דיגיטלי של פרקים מספר ויקרא ממגילה שרופה מעין גדי וניתוחם הטקסטואלי

פיענוח דיגיטלי תקדימי חשף פרקים מספר 'ויקרא' במגילה עתיקה המתוארכת למאות הראשונות לספירה.
צילום: ברנט סילס

לפני יותר מארבעים שנה, נתגלתה מגילה שרופה בחפירות מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בבית הכנסת בעין גדי, בראשות פרופ׳ דן בר״ג ז״ל, פרופ׳ אהוד נצר ז״ל וד״ר ספי פורת יבל"א. אך במשך עשרות שנים היא נשארה סגורה ללא אפשרות לפתוח אותה, שהרי היתה מתפוררת במגע ידיים. 
לפני כשנה, יזמה הארכיאולוגית פנינה שור, ראש המעבדה לשימור מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, סריקת המגילה בשיטת CT, ופנתה למומחה בפיענוח דיגיטלי של טקסטים עתיקים, פרופ' ברנט סילס מן המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת קנטאקי (ארה"ב), כדי לבדוק אם ניתן לקרוא את המגילה באמצעות שיטות טכנולוגיות מתקדמות מבלי לפתוח את המגילה.

בריאת העולם: במדע במיתוס באמונה - דברי מבוא

הוצאת מאגנס
'בתשרי נברא העולם' (ראש השנה י ע"ב) 
לאה מזור (עורכת), בריאת העולם: במדע במיתוס באמונה, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשנ"א, עמודים 16-9

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

משחר התרבות האנושית פיעם בבני האדם דחף עמוק מאין כמוהו להכיר ולהבין את ’הכל‘ - מהעצמים ובעלי-החיים שעלי אדמות ועד גרמי השמים המצויים במרחביו האדירים של היקום. את הדחף הזה כינה אפלטון ביוונית θαυμάζειν. ב-θαυμάζειν כוונתו להשתאות ולפליאה מהן מתחילה כל הכרה וכל ידיעה אנושית. וכך נאמר בדיאלוג תאיטיטוס (155d בתרגומו של י“ג ליבס): ’ואמנם רגש זה, התמיהה (θαυμάζειν), מסמן מאין כמוהו את הפילוסוף, ורק מכאן נובעת הפילוסופיה‘. (ביוון העתיקה כללה הפילוסופיה את המדע).

יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

ראש השנה – מתי מועדו? על הזיכרון ועל הנשייה

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

ראש השנה – מתי מועדו? על הזיכרון ועל הנשייה
מסורות מן העת העתיקה - מאבקים בין צדוקים לפרושים

מגזרת נייר, ציפורה נאמן
ראש השנה ויום הכיפורים, המכונים במסורת 'ימים נוראים', לא היו קשורים זה לזה בעת העתיקה. ראש השנה אינו נזכר בתורה בשם זה שכן השנה המקראית לא החלה בראשון בחודש השביעי, א' בתשרי, אלא החלה בראש חודש האביב, א' בניסן, כאמור במפורש בספר שמות יב, ב:  'החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה'. התורה מכנה את המועד החל בראש החודש השביעי בשם  שבתון זכרון תרועה (ויקרא כג, כד) או יום תרועה (במדבר כט, א).[1]
ספר היובלים שנכתב בחוגים כוהניים במאה השנייה לפני הספירה, ונמצא במקורו העברי בין מגילות מדבר יהודה, מעיד שהמועד הנחוג בראשון בחודש השביעי הוא אחד מארבעת ימי הזיכרון הקשורים לחישוב הלוח בן 364 הימים ולמניין ארבע תקופות השנה.  מניין ארבע העונות, בנות 91 ימים כל אחת, כשבכל עונה 13 שבתות/שבועות, נלמד מסיפור המבול, המהווה תשתית לחישוב הלוח, שחלוקותיו הרבעוניות והשביעוניות חרותות על לוחות השמים ומביעות את נצחיות הסדר האלוהי המחזורי המקודש. 

יום שישי, 23 בספטמבר 2016

בין story ל history: מלכים ב' יח 16-13

אדוה הכהן-בומנדיל, מורה ואשת חינוך

הצהרת כוונות
היידן וייט
ההיסטוריון בן זמננו היידן וייט (Hayden White) השפיע רבות על חקר ההיסטוריה והפילוסופיה של ההיסטוריה, בהיותו קול רהוט לטענה כי ככל ספרות – גם בכתיבת ההיסטוריה נוכח הבדיון.[1] מזכירי שמו בהקשר מקראי יתכוונו כנראה לגבות את שלילת האמינות ההיסטורית של המקרא, מתוך הוכחת אופיו הספרותי-בדיוני. לעומת הנטיה לקשר בין דברי וייט לשאלת האמינות ההיסטורית במקרא, אציע קריאה חדשה בדברי וייט, המאפשרת ליצור זיקה שונה בין טענותיו לחקר המקרא. אנתח להלן יחידה מן ההיסטוריוגרפיה המקראית (הנלמדת בחינוך הממלכתי לבגרות): מלכים ב' יח, 16-13.

יום חמישי, 22 בספטמבר 2016

באר מים רבים - וינייטה לכי תבוא

יצחק מאיר, הוגה דעות ומשורר

יצירת סבינה סעד
משא צוואת הפרידה של משה רבנו מעל עמו הולך אל הימים הבאים בהם יחדלו מלחמות כיבוש הארץ המובטחת, לא יאיימו עוד שרידי תרבות עבודת הכוכבים והמזלות על המאמינים בלב שלם באלוהי אבהותם, וישראל יגיעו אל המנוחה ואל נחלת השלום , יעבדו את אדמתם וייראו ברכה. אין נימה של אוטופיה בדברים. ארץ ישראל אינה 'שום מקום' מדומיין, והעם איננו זקוק לחלום כדי להמציא לו פתרון. ארץ ישראל היא מנגד. גם המלחמה היא מנגד. גם העם אשר יצא את ארבע מאות שנות הגלות והעינויים בחצות ליל הפדות והלך ארבעים שנה במדבר כדי להגיע אל מחוז החפץ המחכה במציאות, נושא כבר את מולדתו על שכמו. הוא נכון להיאבק עליה אבל הוא אינו יודע עוד להיות נכון לשלום שיבוא. הוא לא חווה אותו מעולם. אבל הוא יבא.  "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא", אומר לו משה בצוואת הפרידה, ותסקל את אדמות טרשיה, ותחרוש, ותזרע - תחיה בעמלך את השלום, והארץ תיענה ותיתן לך פריה. או אז "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם", ותניח את הטנא ופרי האדמה שבו כאות תודה על הטוב אשר זכית בו עם בואך לארץ ותאמר,  "....וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים,כ"ו, א'-י'). 

יום רביעי, 21 בספטמבר 2016

קבלת עידכונים שוטפים על רשומות חדשות בבלוג

בעמודה הימנית של הבלוג מופיע הסמל שתמונתו מצ״ב.

אפשר להפעיל את האופציה הזאת על ידי הכנסת האימייל למקום המתאים בעמודה הימנית של הבלוג, ואז מקבלים באופן אוטומטי עידכונים על כל מה שחדש ומתחדש בבלוג.
בהצלחה

יום ראשון, 18 בספטמבר 2016

ד״ר איריס יניב - רב חילונית-הומניסטית - על מקרא ויהדות

ד״ר לאה מזור מראיינת את הרב ד״ר איריס יניב
הרב ד״ר איריס יניב
הרב ד״ר איריס יניב, את משלבת חינוך עם יהדות בכלל ומקרא בפרט. את מתבטאת במסגרות אקדמיות (הוראה, מחקרים וקונגרסים), אך בעיקר פונה אל הקהל הרחב דרך תכניות הרדיו שלך, הטלוויזיה, האינטרנט, פסטיבלי היהדות, הרצאות בנושאים מגוונים, ויש לציין במיוחד את פעילותך כרבה. 
את הראיון הזה אתך הייתי רוצה להקדיש לדעותיך בסוגיות ערכיות שנוגעות ליהדות וחברה. 

א. התואר שלך הוא ״הרב ד״ר איריס יניב״. רב או רבה? איזו רבה את ומה משך אותך לתחום הרבנות? 
אני רב חילונית-הומניסטית. הוסמכתי לרבנות ב- 2010 ע"י מכון "תמורה" בירושלים לאחר לימודים של ארבע שנים, כולל סטאז'. ללימודי הרבנות התקבלתי כשהיה לי כבר תואר שני במקרא ותואר שני בחינוך, ובמקביל ללימודי הרבנות סיימתי את הדוקטורט שלי, שעסק בהוראת התנ"ך בחינוך הממלכתי העל יסודי. במסגרת לימודי הרבנות למדנו טקסטים מארון הספרים היהודי, על גלגולם של חגים ומועדים בלוח השנה, על גלגולם של טקסי חיים יהודיים, כיצד לערוך טקסים וכיצד להנהיג קהילות  - זאת בהתאמה לתפקידים השונים של רבנים. כמו כן, היו לנו הרבה שיחות ודיונים על תפיסות אלוהות שונות ועל חילוניות. 

יום שישי, 16 בספטמבר 2016

ענין של אומץ

עדנה מיטווך-מלר, משוררת, עורכת, מתרגמת 


כַּמָּה אֹמֶץ דָּרוּשׁ הָיָה לְהָגָר
לִפְרֹשׁ מִן הָאַהֲבָה וְלָלֶכֶת לַמִּדְבָּר.
אַחַר-כָּךְ בָּא סִפּוּר אַמְנוֹן וְתָמָר.

יום רביעי, 14 בספטמבר 2016

שמעון פרס, עם הרצל לארץ חדשה

מתוך: המלצות על ספרים תשע״ה 2015
יונה ברטל, יועצת בינלאומית
ממליצה על הספר: שמעון פרס, עם הרצל לארץ חדשה, הוצאת זמורה ביתן, תל אביב תשנ״ט 1999, 180 עמודים.
עיצוב העטיפה: מנשה קדישמן.* 

ולפני הכול גילוי נאות, אני מלווה את שמעון פרס יותר מעשרים שנה, מלשכת ראש הממשלה דרך היותי סמנכ"לית בית הנשיא ועד היום הזה. בתקופות סוערות אלו הייתי עדה, בין היתר, לכתיבת רבים מששה-עשרה ספריו של פרס, כולל ספר זה.

צריך מידה גדושה של אומץ לב וחוש הומור כדי לקחת את חוזה המדינה, מייסד התנועה הציונית בגולה, הרצל, לביקור בישראל המודרנית, הבועטת והמתחדשת.

יום שני, 12 בספטמבר 2016

The religious experience in the Book of Psalms

Shamai Gelander, The religious experience in the Book of Psalms, Peter Lang, New York 2016, 250 pages


Synopsis
Virtually all books of the Old Testament express the world view and opinions of their authors, with a didactic purpose in mind. The writings of the historiographers, priests or prophets purportedly bringing the word of God are in fact expressions of the views of the spiritual leadership that conceived and consolidated the biblical monotheism. Although two books – Job and Ecclesiastes – express the dissenting views of authors who went against the prevailing and traditional views of morality, they are philosophical tracts reflecting the criticism and objections of rebellious individuals.
Not so the Book of Psalms. What makes the Book of Psalms unique is the fact that it provides an outlet for an individual or group of people who have come to pour their soul out before God. In other words – the psalms are an expression of the world of the pious individual and of his beliefs. That is not to say that they were composed by simple folk: the psalms themselves contain sufficient clues to indicate that they are the work of master poets. Nonetheless, the psalms are what the authors sought to place in the mouths of the worshipper – thinking, no doubt, that they would aptly express what was on his mind. In any event, one of the primary aims of this book is to try and uncover what the speaker is experiencing in each instance: what were his circumstances when voicing his prayer, and what feelings and ideas came together to forge the emotional and spiritual belief experience. 

יום ראשון, 11 בספטמבר 2016

מִי יֵדַע אֶת מי?

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

שָׁמַעְתִּי אֶת רֵיחַ בְּגָדֶיךָ.
רֵיחַ הַשָּׂדֶה.
עוֹרִי זָכָר.
יָדַעְתִּי שֶׁתֵּדַע
שֶׁאֲנִי-
שׁוֹמַעַת תָּמִיד אֶת רֵיחֲך 
וְיוֹדַעַת
שֶׁאַתָּה-
וַאֲנִי
מִן הַשָּׂדֶה.
אֲבָל,
בַּסֵּפֶר 
תֵּאומְךָ.
הֲירִיחַ אֶת רֵיחַ פְּחָדַי?

יום שישי, 9 בספטמבר 2016

תחת השמש: תפיסת החיים וההווה אצל קהלת

שמאי גלנדר, תחת השמש: תפיסת החיים וההווה אצל קהלת, הוצאת רסלינג, תל אביב 2016



״אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה״ (מסכת שבת ל ע״ב). ספרו החדש של שמאי גלנדר, תחת השמש, מתמודד עם טענת הסתירות: ״מגמתו המרכזית של עיון זה היא להציג את ספר קהלת כחיבור שמרכיביו המגוונים מצטרפים לתפיסת עולם עקבית בכל הנוגע לאורחות חייו של האדם, למציאות ולאמונה. נראה שאת גישתו היסודית של קהלת מנחה סדרת רעיונות שהם מעין חזון על ׳החיים הנכונים׳, ובשמם של רעיונות אלו הוא תוקף את מה שבעיניו עומד כמכשול, היינו את מה שהוא תופס כ׳חיים שגויים׳. דברי הביקורת והגינוי נועדו מעיקרם לשרת את ׳הדרך הנכונה׳ ולפלס אותה. בכך מצטרפים שני צדדים אלה, השלילה והחיוב, לא לקובץ של אמירות נפרדות המשקפות מצב קודר, ובוודאי אינן מהוות אוסף המכיל אם סתירות, אלא לכדי תמונה מקיפה״ (עמ׳ 7). 

יום חמישי, 8 בספטמבר 2016

תבונתה הגורלית של אביגיל (שמ"א כה)

ד"ר גלי דינור, מכללת לוינסקי

תבונתה הגורלית של אביגיל (שמ"א כה)

המקרא מציג בפנינו שורה של נשים מצילות. למשל, בת פרעה, שבחמלתה הצילה את משה (שמ' ב 1- 10) ובכך פתחה את הפתח להופעת המנהיג שיוציא את עם ישראל ממצרים ויובילו במדבר אל הארץ המובטחת, ודבורה שהושיעה את בני ישראל מיד יבין מלך חצור (שופ' ד -ה) [1]. המקרא מציג נשים מצילות נוספות שמאופיינות כחכמות: האשה החכמה מתקוע שגרמה לדוד להתפייס עם בנו אבשלום (שמ"ב יד 1--24) וכך הצילה את דוד ואת בנו, וגם אביגיל טובת השכל, שבדרך פעולתה התגלתה כיוזמת נועזת שהצילה את דוד - המיועד למלוכה - מפני שפיכות דמים [2]. שפיכות דמים היתה עלולה להדיר אותו דוד מכס המלוכה.

יום שלישי, 6 בספטמבר 2016

ארבעה סיפורים על צרעת

פרופ‘ יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית


ארבעה סיפורים במקרא מספרים בהצרעה, דהיינו, בהכאת אדם בצרעת, ושלושה מהם אף עוסקים בריפויה. שניים מן הסיפורים הללו כרוכים בדמותו של אדון הנביאים, משה (שמות ד, ו-ז; במדבר יב, א-טז), השלישי קשור בנביא אחר, אלישע (מלכים-ב ה), ואילו הסיפור הרביעי, המדבר בצרעת בלבד, הוא סיפור מחלתו של המלך עוזיהו (דברי-הימים-ב כו, טז-כא). 
הארוך והמפותח מבין הסיפורים הללו הוא סיפורו של הנביא אלישע, המרפא את נעמן שר צבא מלך ארם מצרעתו (מלכים-ב ה). בסופו של הסיפור דבקה צרעת נעמן בגיחזי. נער אלישע, הפוגע באדוניו, נענש ויוצא מלפניו ’מצורע כשלג‘ (פסוק כז). 
סיפור צרעת נעמן נושא בחובו מסר: הוא בא ללמדנו כי הכול כפופים לה‘ ויונקים את כוחם ממנו - הן עוצמה צבאית, ואפילו של צבא האויב, והן יכולת לחולל ניסים. התפישה שהנס הוא מעשה ידיו של הנביא היא מופכת. הנביא אינו אלא איש אלוהים, שלוחו ועושה רצונו. גם כשאין שם ה‘ נישא על פיו בחוללו נס, הנס הוא ניסו של ה‘ ולו נאווה תהילה.

יום שני, 5 בספטמבר 2016

גיחזי של חז"ל

טבילה בירדן. צילום: יגאל מורג

 וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר (מל״ב ה,יד)

בין הדמויות המקראיות אשר לקו בצרעת ניתן למצוא גם את גיחזי, נערו של הנביא אלישע.
דמות שולית זו מופיעה בשלושה סיפורים בתוך מחזור סיפורי אלישע, וביניהם סיפור ריפויו של נעמן (מלכים-ב, ה, א-כז).  בחלק הראשון של סיפור זה מרפא אלישע את נעמן, שר הצבא הארמי, מצרעתו על ידי טבילה בירדן. בחלק השני מסופר כיצד מבקש גיחזי להשיג בערמה את השכר על ריפוי זה בראותו כי אדונו, אלישע, מסרב לקבל שכר על הנס שחולל. גיחזי עוקף את סמכותו של אלישע ומנסה להוציא מידי נעמן במרמה את שכר הריפוי. לאחר מעשה מנסה גיחזי להתחמק ומשקר לאדוניו, "לא הלך עבדך אנה ואנה" (פסוק כה), אך אלישע חושף את פשעיו ומעניש אותו: "... וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצורע כשלג" (פסוק כז).

יום ראשון, 4 בספטמבר 2016

יעקב מילגרום, ויקרא - ספר הפולחן והמוסר, פתח הדבר

פרופ‘ שמואל אחיטוב, אוניברסיטת בן-גוריון

יעקב מילגרום, ויקרא - ספר הפולחן והמוסר, תרגמה אניטה תמרי, מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד
פתח הדבר: הרב פרופ' יעקב מילגרום (ברוקלין תרפ"ג – ירושלים תש"ע) 
מוסד ביאליק


כל הנזקק לעיון בספר ויקרא יודע כי יעקב מילגרום ז"ל היה מרי דהאי שמעתתא. לפירושו האנגלי המונומנטלי לספר ויקרא 1991–2001 בסדרת Anchor Bible המחזיק שלושה כרכים עבי כרס, ובהם 2714 עמודים עתירי ידע, אין תחליף, ועוד שנים הרבה לא יהיה חיבור מונומנטלי כמותו.
     מאז שנת 1970 החל מילגרום לפרסם מאמרים מדעיים בתחום הפולחן הישראלי כפי שהוא משתקף במקרא ובמקורות בתר-מקראיים, בייחוד בכתבי כת מדבר יהודה. מילגרום לא היה, ואיננו, יחיד בין חוקרי המקרא שעשו את הפולחן למרכז מחקריהם. המיוחד במילגרום הוא השילוב המנצח של חקר המקרא הקלסי, כולל פילולוגיה וידע המזרח הקדום, עם ספרות חז"ל – הממשיכה הטבעית של ההלכה המקראית – והאנתרופלוגיה. 

יום שישי, 2 בספטמבר 2016

גזירת הטוב והישר: וינייטה לפרשת ראה (דברים י"א,כ"ו-י"ב,ל"א)

יצחק מאיר, הוגה דעות ואיש חינוך

מופלאים דברים שאומר משה  ערב מותו בצוואת הפרידה שלו מעמו ההולך אל הארץ אליה הוליך אותו ארבעים שנה במדבר, ושמה לא יבוא. הוא רואה לפניו כל אחד ואחד בתוך ההמון המצטופף לשמוע קול רבו  ואל היחיד והיחידה ידבר, ובה בעת הוא אינו רואה אלא את הרבים ואך אליהם הוא נושא דבריו. "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם" הוא אומר, רְאֵה כפונה ליחיד, לִפְנֵיכֶם, כמדבר עם רבים, בהדי הדדי,  באותה צוואה. "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם"  פסוק שכולו רבים, ומיד אחריו " וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל" פסוק שכולו יחיד, וכמובן ,פסוק "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ  כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה" שפותח ברבים וננעל ביחיד לומר לך כי עם הוא יחיד ועוד יחיד ועוד יחיד, ובה בעת יחיד ויחיד ועוד יחיד הוא העם האחד.

יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

פרופ׳ יאירה אמית על המקרא והוראתו - תבונה ותעוזה

ד״ר לאה מזור מראיינת את פרופ׳ יאירה אמית

פרופ׳ יאירה אמית
פרופ׳ (אמריטה) יאירה אמית, הנמנית על סגל אוניברסיטת תל-אביב, היא חוקרת הספרות והאידאולוגיה המקראית, פרשנית ודמות בולטת במערכת הוראת המקרא בישראל. פירסמה ספרים ומאמרים רבים בחקר המקרא וחיברה וערכה ספרי לימוד בתחום הוראתו.  

א. ספרך המחקרי הראשון היה על ספר שופטים. מדוע הענקת לו את השם: ספר שופטים: אמנות העריכה (ירושלים תשנ"ב 1992) ולא למשל ספר שופטים: אמנות הסיפור
הוצאת מוסד ביאליק
שאלתך מחזירה אותי לימים עברו ולבחירתי בספר שופטים כמושא למחקר. בחרתי בספר שופטים משום שסברתי שיש בו שילוב מעניין של סיפורים מרתקים ושל מעשה עריכה גלוי וניכר לעינו של כל קורא . לספר שופטים מבנה משלו, המייחד אותו משאר ספרי המקרא. נמצא בו קשר הדוק בין הפתיחה הכללית (שופ' ב 19-11) לבין גוף הספר, המחזיק את סיפורי הישועה של השופטים. קשר זה מתבטא הן בסגנון והן בתוכן. הפתיחה מתארת את התקופה כולה על-פי דגם של חזרה על שלבי התנהגות קבועים, שיכולים להגיע לחמישה: חטא, עונש, זעקה, ישועה ושקט. דגם התנהגותי זה משמש מסגרת לסיפורים ולמחזורי הסיפורים שבגוף הספר. הקשר בולט גם משום השימוש בנוסחאות קבועות. די היה במציאות ספרותית זו לכוון אותי לקיומה של עריכה מתוכננת ומחושבת של הספר כולו, שיש ללמוד אותה ואין להסתפק בניתוח הסיפורים והאמצעים האומנותיים שעמדו לרשות מחבריהם.